הטלפון מצלצל. "שלום" אני עונה בפעם המי-יודע-כמה לשיחה נכנסת.

"אני אמא לבחור בן 36. אני ממש רוצה לעזור לו. ראיתי את הפרסום על הסדנה שלך לרווקות. קודם כל אני רוצה להודות לך על שאת מרימה את הכפפה ומתייחסת לנושא מאד כואב. אני כבר שנים מנסה למצוא לבן שלי כלה ולא מצליחה. הוא פוסל אות כולן. אני רוצה לבקש להגיע לסדנה ולשבת בצד. בטוח תיהיה שם הכלה שלו. מה אני כבר מבקשת? מישהי חמודה, רזה, גבוהה, יפה, שיש לה מקצוע מכובד, חייכנית וטובה. זה הכל".

שיחה אמיתית. המזכירה שלי עדה לה.

החזקתי את הפלאפון והתלבטתי מה הדרך להסביר לאותה אמא כאובה שלא יעזור אם היא תגיע, כי גם אם הכלה שלה נמצאת בין המשתתפות, הבן שלה יפסול אותה.
ואז, פשוט אמרתי לה, שאני שמחה בשביל הבן שלה שיש לו אמא כזו נהדרת, ואני תוהה איך אישה שכבר עברה את גיל ה 50 לפחות עדיין חושבת שהתנאים לזוגיות טובה תלויים ב"רזה, גבוהה, יפה, חייכנית, מקצוע…"

"נכון, את צודקת. זה לא תלוי. אבל זה מה שהוא רוצה" היא ענתה.

"ואת חושבת שזה מה שהוא צריך כדי להיות בזוגיות טובה?"

"לא" היא ענתה בכנות.

שתקתי. נתתי לה לחשוב. להבין שהיא עושה מאמצים ענקיים בשביל מישהו שלא מבין מה באמת חשוב בשביל נישואים יציבים, טובים ושמחים ולא בטוח שהוא בכלל רוצה להתחתן.

אחרי דקה ארוכה של שקט היא אמרה "את צודקת. הוא לא באמת יודע מה הוא מחפש. זה בכלל לא קשור בבחורה".

איחלתי לה את כל הטוב שבעולם וסגרתי את השיחה עם דמעות בעיניים.

זו הייתה השיחה הכי חריגה שקיבלתי, אבל לא היחידה.

שידוכים הם כקריעת ים סוף, ויותר ויותר בחורים ובחורות במגזר החרדי מגיעים לגילאי 35 ועדיין לא נישאו.

זה לא קורה כי כך ה' רוצה, ויסלחו לי כל אלו שמיד רוצים להגיד שזה "גזירת שמים".

לא שיש לי זכות או יכולת לחשב חשבונות שמים חלילה, ויחד עם זה כולנו מתמודדים, כל אחד עם תחום או תחומים בחייו, ועל כל אחד ואחת מוטלת החובה לעשות השתדלות ולעזור לעצמו לצאת מהתקיעות, לחפש דרכים חדשות לפתור את הקשיים ובעיקר להתבונן פנימה: אולי אני עושה משהו לא נכון? אולי אני לא מבינה את השעור שאני צריכה ללמוד?

יש סיבות רבות למה לפעמים שידוכים מתעכבים. מסתבר שפעמים רבות הקשיים בשלב של מציאת הזוגיות ניתנים לפתרון אם רק יהיה הידע הנכון והכלים המתאימים, לא כולם עושים משהו לא נכון. אבל חלק כן. ויש אפילו דברים שאנחנו לא מודעים אליהם.

למשל?

פחדים לא מודעים: כמו פחד של איבוד העצמאות האישית או פחד שהבחירה לא תיהיה נכונה.

מחשבה ש"אולי יש מישהו טוב יותר" ו"איך אני אדע אם הוא מתאים לי להחלטה שהיא לכל החיים".

אי הבנה מה מהות הנישואים ומה באמת חשוב בשביל זוגיות טובה, קושי לראות את הצד השני והתמקדות רק בעצמי ועוד דוגמאות רבות.

אני יודעת שמדובר בנושא כואב מאד, רגיש וסוער ואני יודעת שאני נוגעת בפצע מדמם.

אני כאן כדי להגיד שיש דרך לעזור. אני בעצמי עברתי תהליך של אימון לפני הנישואים השניים בעזרתו הבנתי מה אני עושה לא נכון (ועשיתי המון דברים בצורה לא נכונה למרות שתמיד הייתי חכמה ואינטלגנטית ובוגרת). וברגע שהבנתי איפה התקיעות ועבדתי עליה – התחתנתי.

לא, זה לא קסם. זה לא נס. זו עבודה.

ואני מזמינה את כולנו לחשוב, להעמיק, להבין שלא תמיד עוד מליון הצעות לבחורה או בחור לא הם אלו שיעזור לה להינשא.

וכמובן, לפני ואחרי הכל, תמיד חשוב להתפלל למצוא את השליח הנכון ולזכות לסייעתא דשמיא.

שנזכה לבשורות טובות בקלות ובשמחה!
דבורי וקשטוק, מומחית ליצירת שינויים לטובה, מייסדת ומנהלת את "מרכז סוויטש' לשינוי

לפרטים על הסדנה למציאת זוגיות לחצו כאן